שינוי

נכנסתי לכיתה בימים הראשונים של שנת הלימודים והמתנתי לילד שלי בזמן ההתארגנות ליציאה הביתה. כאשר התבקש להתחיל להתארגן הוא קם מכסאו ובהה ברצפה. הוא ניסה לגשת אליי אך המורה ביקשה ממנו לסיים את ההתארגנות. הסתכלתי עליו ועודדתי אותו לבצע את מה שהתבקש אך הוא העביר את מבטו ממני אל המורה וחזרה והמשיך לעמוד במקומו. המורה החלה להנחות אותו מילולית, חזרה על כל פעולה בנפרד שוב ושוב עד שהצליח לסיים אותה ואז עברה לפעולה הבאה. המתנתי דקות ארוכות עד שהצליח לאסוף את חפציו לתוך התיק, להרים כיסא כפי שהתבקש על ידי המורה ולהחזיר כמה דפים שעליהם עבד למגירה האישית שלו. הבטתי בו והבנתי שבשלב זה אין סיכוי שיבצע את כל הפעולות ברצף. 

הבן שלי, כמו הרבה ילדים ובוגרים על הספקטרום יודע להבחין בפרטים אבל מתקשה להרכיב את התמונה השלמה. הוא יידע לומר בבוקר מיד בתום הצלצול אם הוא הוחלף. יידע לציין שהשומר הקבוע איננו ושזהו יומה החופשי של סגנית המנהלת. כל פרט הכי קטן מצולם ונחרט בזכרונו ולכל פרט שמשתנה צריך להכין אותו. התארגנות הכוללת כמה פעולות ברצף הוא יתקשה לבצע. 

זו תקופה של תחילת שנה וקשה לו מאד. הכיתה נשארה במקומה, קבוצת הילדים לא השתנתה, הכיתה המשלבת לא הוחלפה ורק כמה מאנשי הצוות התחלפו. תהיתי לעצמי מדוע כל כך קשה לו?

זמן שהמתנתי סקרתי את הכיתה: אותם שולחנות, אותם תלמידים (למעט תלמידה חדשה אחת שהצטרפה זה עתה). הכיתה מקושטת, מלאה בשלטים עם סמלים ומילים שמתארים את חגי תשרי, את הפינות השונות, מחלקים את המגירות בארוניות על פי נושאים ותלמידים. כל זה תאם לשנה שחלפה. עד כה לא הצלחתי לזהות את השינויים הקטנים כי בניגוד אליו, אני רואה את התמונה השלמה. אבל לאחר התבוננות מעמיקה  הבנתי שאולי זה מראה האותיות שהשתנה, הקישוטים השונים שבחרה המחנכת החדשה, מיקום המגירות האישיות שהוחלף, מעמד המערכת היומית עם הצבעים האחרים היו קשים עבורו להכלה כי אלו הפרטים שהשתנו. 

לנו יש נטייה להתעלם מהפרטים הקטנים אבל הוא פשוט לא מסוגל.