הבת שלו…

כששאלה אותי חברה לפני כמה חודשים על אבי, חייכתי ועניתי לה שאת אבי אפשר לתאר כמגשים חלומות. אני זוכרת שהיא הסתכלה עליי קצת מופתעת ושאלה: “באמת? למה? מה הוא עשה?”. מצאתי את עצמי מתחילה לפרט בהתלהבות את כל החוויות שאני זוכרת שנהניתי מהן כי הוא חלם אותן והגשים. מסעות אופניים של הורים וילדים על כביש 4 (בילדותי עוד אפשר היה לרכב עליו באופניים מבלי להסתכן), חופשות בסיני באוהל, נסיעות לחו”ל שלו ושל אמי בכל העולם כדי להשביע את יצר הסקרנות ולראות נופי טבע שונים, תרבויות מגוונות וחוויות נסיעה בכלי רכב למיניהם, גם הולכי על ארבע (כולל פילים), לטוס מעל הבית, השכונה והעיר שבה גרנו, במטוס קטן רק משום שהוא רצה להיות טייס (ואני מדברת על התקופה של תחילת שנות ה-80), לסיים תואר שני בהצטיינות בגיל 80 (!) משום שהנושא עניין אותו ויש עוד.

לפני כמה שבועות נפגשנו החברה ואני שוב ושוחחנו על הרפתקנות. כשמגיעה תקופה רגועה (הכל כמובן באופן יחסי) כי האהוב הקטן שלי אוכל, מחייך, עצמאי יותר ובאופן כללי רגוע יותר, יש לי זמן לפנות את הראש לחשוב גם על דברים אחרים שאינם קשורים בו. אז בענין ההרפתקנות מיד חשבתי על אבי, חשבתי על הדברים שהוא חלם והגשים ועליו כדמות האב שמלווה אותי בחיי.

לא נולדתי עם הנחישות, העקשנות, היצירתיות בפתרון בעיות ועם עוד כמה תכונות שאני יכולה להעיד שמזוהות איתו, אבל כנראה שהחיים לצידו בסוף עשו את שלהם והיום אני מרגישה טוב עם עצמי כשאני משיגה דברים בכוחות עצמי, מתמודדת עם קשיים (שבלי עין הרע נערמו בעשור האחרון) ונחושה להשיג כמעט כל מה שאני רוצה. נכון, הקשיים שנערמו ואילצו אותי לצאת מהמקום הנוח שהתמקמתי בו אינם קשורים ישירות באבי אבל לפעמים אני מוצאת את עצמי מגיבה ומיד חושבת שבעצם כך גם אבי היה עושה.

היום אני מבינה שהיכולת שלי להתמודד עם המציאות האישית שלי היא כמובן קודם כל שלי אבל גם הרבה בזכות העובדה שהייתה לצדי דמות אב שצפיתי בה, שהצליחה להגיע למקומות שאליהם שאפה בזכות כח רצון, אורך רוח, יושרה והמון סבלנות. בתקופות רגועות של הילד המיוחד שלי אני מבינה שהוא רגוע כי גם אני רגועה. את ההשפעה של הטעויות שאני עושה ועוד אעשה אני גם מרגישה מיד אצל שלושת ילדיי. ומתוך ההבנה שאנחנו במצב של בחינה מתמדת, כמעט כל דקה, אנחנו מודל לחיקוי גם באופן שבו אנחנו טועים ואל תבינו לא נכון, זה בסדר שיחוו גם את הטעויות אבל גם את הדרך שבה אנחנו מגשימים את החלומות שלנו.

ולדובדבן שבקצפת – ההרפתקה הכי מיוחדת שבעיניי מסמלת את כח הרצון והרוח הספורטיבית של אבא שלי, אני פשוט אניח כאן. אבא, מעריצה אותך ואל תפסיק לחלום!!!

הכתבה שליוותה את המסע הנועז –